גלומרולונפריטיס

גלומרולונפריטיס (Glomerulonephritis)

רקמת הכליה הינה מסננת, אשר תפקידה לסנן את הדם הזורם בנימיות הדם הקטנות של הכליות ולהפריד בין חומרי הפסולת המופרשים בשתן (עודפי מים ומלח) לבין החומרים החיוניים לגוף, אשר ישארו בדם.

היחידה התפקודית המסננת את הדם קרויה פקיעית הכליה = גלומרולוס Glomrulus.

דלקת ברקמת הפקיעית, קרויה גלומרולונפריטיס והינה תהליך דלקתי ברקמת שתי הכליות.

הדלקת גורמת מצד אחד להיצרות חלל הנימיות וירידה בקצב פינוי חומרי הפסולת והמים מהדם לשתן ומצד שני פוגעת בקרום המהווה מחסום בין תאי הנימית והחלל שבו נוצר השתן, תוך דליפה של מרכיבי הדם כגון חלבון וכדוריות הדם האדומות לשתן.

המחלה יכולה להסתמן על ידי אחד או יותר מהתסמינים הבאים: הופעת בצקת, ירידה בתפוקת השתן, יתר לחץ דם (בשל אגירת מים ומלח עודפים), שתן דמי וסימנים לא ספציפיים כגון חולשה, בחילה וכאב ראש.

בבדיקות המעבדה נצפית עליה בקריאטינין ואוריה בדם (חומרי פסולת שאינם מפונים בקצב תקין לשתן). לעיתים קיימת הפרעה ברמת המלחים בדם כגון עליה ברמת האשלגן והזרחן וירידה ברמת הסידן ועליה בחומציות הדם. אנמיה (ירידה בהמוגלובין) עלולה להיגרם כתוצאה מעליה בנפח הדם על רקע צבירת נוזלים וכן ירידה ברמת הורמון האריטרופואטין (הורמון המיוצר על ידי הכליה ומעודד ייצור כדוריות אדומות במח העצם).

בבדיקות השתן ניתן לראות הופעה של כדוריות דם אדומות וחלבון.

הגורמים למחלה מגוונים:

1.      מחלה ראשונית

זוהי הצורה הנפוצה ביותר של גלומרולונפריטיס בילדים והיא מתפתחת לאחר זיהום על ידי חיידק הסטרפטוקוקוס או לאחר זיהומים חיידקים / נגיפיים אחרים. הדלקת נגרמת על ידי ערעור הפעילות של המערכת החיסונית, כך שתאי הדלקת והחומרים המופרשים מהם פוגעים בפקעית הכליה. הפגיעה בכליה אינה נגרמת באופן ישיר על ידי מחולל הזיהום, לכן טיפול באנטיביוטיקה אינו יעיל.

2.      חלק ממחלה רב מערכתית:

גלומרולונפריטיס יכולה להופיע כחלק ממחלות אוטואימוניות בהן שיבוש במערכת החיסונית גרם לייצור נוגדנים כנגד איברי הגוף, בין היתר רקמת הפקיעית או דפנות כלי הדם הכלייתיים. דוגמאות לסוג מחלות זה הן: זאבת אדמתית מערכתית (SLE Systemic Lupus Erythematosus), דלקת כלי הדם (וסקוליטיס) כגון, הנוך שונליין פורפורה.

האיבחון של גלומרולונפריטיס נעשה על פי תלונות החולה, בדיקה הגופנית, בדיקות המעבדה וההדמיה.

במידה ולא ניתן בבירור לקבוע את סיבת במחלה יש צורך בביצוע ניקור כליה שיכול לסייע באפיון מדויק של התהליך הדלקתי, קביעת הגורם למחלה, חיזוי מהלכה והתאמת הטיפול.

הטיפול בגלומרולונפריטיס נחלק לשני מרכיבים עיקריים:

1.      הטיפול בגורם למחלה

2.      הטיפול התומך.

במקרה של גלומרולונפריטיס שלאחר זיהום סטרפטוקוקלי, אין צורך בטיפול ספציפי, כיוון שהמחלה חולפת באופן עצמוני. הטיפול התומך מכוון לשמירה על מאזן המים (מעקב אחר כמות השתיה והתאמתה לכמות השתן), טיפול ביתר לחץ דם, שמירה על רמה תקינה של מלחים בדם באמצעות התאמה של הרכב האוכל והתרופות.

רוב רובם של החולים מבריאים תוך מספר שבועות ללא נזק שארי, והטיפול הינו תומך בלבד במהלך השלב החד.

בגלומרולונפריטיס משנית למחלה רב מערכתית – ניתן טיפול מכוון למחלה הספציפית לאחר איבחונה. טיפול יעיל, מהיר ומכוון היטב יכול להניב תוצאות מצויינות ולשמר את התפקוד הלכייתי לשנים רבות.

בברכת רפואה שלמה                              ד"ר מיטל קידר                           נפרולוגיה ילדים, בי"ח וולפסון